לפני פסח קנינו גביע כסף ובחג גילינו שהוא פגום האם מותר לקבל פיצוי גדול? הרב יהודה יצחקי

לפני פסח קנינו גביע כסף ובחג גילינו שהוא פגום
האם מותר לקבל פיצוי גדול

שאלה: קנינו לפני החג גביע לקידוש ולאחר כמה ימים שמנו לב שהוא פגום, החנות שהיא בעלת שם נתנה לנו זכות לקבל גביע יקר יותר, אנחנו חוששים שאולי יש בזה איסור רבית.

תשובה: מותר לקבל את הגביע היקר יותר.

מקורות:

בשאלה זו הרחבנו בספר החדש "משפט הרבית" (סימן פ"ד) שהרי במקח טעות התברר שלא היתה כלל מכירה ונמצא שהכסף ניתן מהקונה כהלואה, וא"כ כאשר הקונה מחזיר את החפץ שהשתמש בו בינתיים, נמצא שהוא המלוה נהנה בינתיים מהכלי בחינם ולכאורה יש בזה איסור רבית, דהנה השו"ע (חו"מ סימן רל"ב סעיף ט"ו) פסק שצריך הקונה להחזיר מה שאכל, ופירשו העיר שושן והב"ח שהוא משום איסור רבית, ומאידך הסמ"ע (סקל"ג) והנתה"מ (סקי"ד) כתבו דלאו מטעם רבית הוא, "דהא הוא אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים", אלא מה שמחזירם הוא משום גזל שנמצא שאכל פירות שאינם שלו.

ובספר משפטי שיח (פרק ח' תשובה ט"ז) הבאתי מה שהשיב לי מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל דאף שאכן המכירה בטלה ונמצא שהתשלום היה הלואה מ"מ אינו חייב להחזיר מה שהשתמש ואין בזה חשש רבית.

ובפוסקי זמננו נאמרו כמה טעמים להיתר.

א. באופן שידע המוכר שהחפץ פגום ומאיזה סיבה לא הודיע לקונה, כתבו הנחל יצחק (סימן פ"א אות ל"ב) והכת"ס (יו"ד סימן פ"ה) שמותר לקונה להשתמש בו לכתחילה, וטעמם משום דבכה"ג לא חשיב כלל למקח והמעות באו לידו בתורת גזל ולא כהלואה, [איברא שיש אומרים שאיסור רבית קיים גם בגזל].

ב. אם הדבר הנקנה היה מדברים שאין דרך להשכירם כמו ספר או בגד אין בזה חשש רבית, משום ששימוש זה אינו חשוב כדי לתבוע עליו שכר, וכמבואר בקונטרס דיני רבית המצויים (פ"ט סעיף ו' בהערה), וכן כתבו בספר רבית לאור ההלכה (פ"כ סעיף ט"ו), בנתיבות שלום (סימן קע"ד סעיף ז' אות ה').

ג. בקונטרס דיני רבית המצויים (שם סעיף ה') כתב שמשום חשש זה יסכמו ביניהם שהיא מכירה גמורה, ואם ימצא מום במקח יחזירנו לו בקנין חוזר, אלא שעצה זו לא כל כך מעשית.

ד. אם המוכר אמר לקונה שמוחל לו על מה שהשתמש מועילה מחילתו כדי שלא יצטרך להשיב מה שאכל ואפילו לצאת ידי שמים א"צ, וכמבואר בשו"ע (סימן ק"ס סעיף ה').

ה. בברית יהודה (פרק כ"ח הערה כ"ו) כתב להתיר השימוש ע"פ מה שכתב הט"ז (סימן קע"ד סק"ד) שא"צ לחוש לכך מתחילת הקנייה אלא רק מזמן שנודע לו שאכן יש צד לביטול המכירה, וזהו גופא קמ"ל שבכל הנידונים הנ"ל השימושים מותרים כיון שבאותה שעה היא מכירה גמורה ולשם כך נעשה הקנין.

ו. במלוה ה' (פרק י' הערה 60) כתב להתיר משום שבדרך כלל המוכר קונה את הסחורה מהחברה המייצרת או המשווקת את המוצר, וכאשר התגלה פגם במוצר נמצא שהחפץ לא היה של המוכר מעולם, והקונה נהנה מהחפץ של החברה בזמן שהמוכר הוא הלוה, ורבית שאינה ממלוה ללוה לא אסרה תורה.

ז. כל שיש הסתברות ברורה שהמוכר מסכים לוותר על ההשתמשות מאיזו סיבה כמו לשמור על שמה הטוב וכדו', וההוכחה לכך, שהרי גם מי שמשלם בצ'ק דחוי אינו מתבקש לשלם על השמוש בחפץ, וכ"כ הנתיבות שלום (שם) ורבית לאור ההלכה (שם הערה כ"ח).

ומעתה יש להתיר גם לקחת פיצוי מה"ט שידוע לכל שעושים כן עבור העגמת נפש לשמור על שמם הטוב ולא עבור המתנת המעות, שהרי נותנים את הפיצוי גם למשלם בצ'ק דחוי, וכן שייך בזה ההיתר הנ"ל שכתב המלוה ה' שבאופן המצוי התוספת אינה מלוה למלוה, שכן הלוקח קנה את המוצר בחנות, ומי שנותן את הפיצוי היא החברה המייצרת ולא החנות.

ומלבד כל זה נראה שברוב המקרים אין שום חשש, שכל האמור הוא דוקא שמצד הדין צריך המוכר להחזיר לו דמים, אבל מצוי ברשתות השיווק שאינם נותנים אפשרות של החזרת כסף אלא רק "זיכוי" לקניית מוצר אחר באותו הסכום, ובכה"ג אין כלל הלואה אלא רק אפשרות החלפה.

ונראה להוסיף עוד טעם אחר להיתר זה, דהנה מבואר ברמ"א (סימן קס"ו סעיף ג') שבאופן שכל ההלואה נעשית לטובת המלוה אין בו איסור רבית, והטעם משום שהתוספת לא ניתנת בעבור האגר נטר, שהרי המלוה לא ממתין למעות אלא אדרבה רוצה הוא בנתינתם, והכ"נ מה שהמקח מתבטל ונעשה להלואה הוא לטובת המלוה דהיינו הקונה כדי שיוכל להחזיר את המקח, וכיון שההלואה לטובתו אין בו איסור רבית בכל אופן, [ובאמת עיקר דין זה לאו מילתא דפשיטא היא, שהרי לכאורה דין זה סותר למבואר בשו"ע (חו"מ סימן רל"ב סעיף ט"ו) שהקונה צריך להחזיר את מה שאכל בינתיים, ולדעת העיר שושן והב"ח הוא משום איסור רבית, וא"כ מבואר מאותם הפוסקים שיש בזה איסור רבית אע"פ שההלואה היא לטובת המלוה].